בינה מלאכותית ודמוקרטיה: בין שדרוג המשטר הדמוקרטי לסכנת סמכותנות דיגיטלית

האם הבינה המלאכותית תהפוך לכלי שמעמיק את ההשתתפות הציבורית ומחזק את המוסדות הדמוקרטיים, או דווקא למנגנון של מניפולציה, ריכוז כוח ופגיעה בבחירות? מאמר חדש בוחן את שני התרחישים ומציע מסגרת רגולטורית שתאפשר ליהנות מיתרונות ה-AI מבלי לסכן את יסודות הדמוקרטיה.

פתיח

ההתפתחות המהירה של הבינה המלאכותית משנה כמעט כל היבט של החיים הציבוריים – החל מקמפיינים פוליטיים ועד קבלת החלטות בממשל. במאמרה “Artificial Intelligence and Democracy: Towards Digital Authoritarianism or a Democratic Upgrade?” בוחנת פרופ’ פרניקי פנאגופולו כיצד מערכות AI עלולות לערער תהליכים דמוקרטיים באמצעות דיסאינפורמציה, מניפולציה וניצול מידע אישי, אך גם כיצד ניתן לרתום אותן להגברת השקיפות, שיתוף הציבור ושיפור תהליכי קבלת ההחלטות.  

הטיעונים המרכזיים

1. דיסאינפורמציה הופכת לאיום מרכזי על הדמוקרטיה

לטענת המחברת, מודלים גנרטיביים מאפשרים יצירת תכנים משכנעים במהירות ובהיקפים שלא היו אפשריים בעבר. שילוב של טקסטים, תמונות וסרטוני Deepfake עלול להשפיע על דעת הקהל, לערער אמון במוסדות ולהטות מערכות בחירות.

המאמר מזכיר את הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2024, שבהן נעשה שימוש נרחב בתמונות וסרטונים שנוצרו באמצעות AI על ידי גורמים משני צדי המפה הפוליטית. 

2. מידע אישי הפך למשאב הפוליטי החשוב ביותר

המחברת מתארת את הנתונים כ”זהב החדש”. באמצעות ניתוח כמויות עצומות של מידע, מערכות AI מסוגלות לבנות פרופילים פסיכולוגיים והתנהגותיים של בוחרים ולהתאים לכל אחד מהם מסרים פוליטיים ייעודיים.

לצד היתרונות בניתוח צרכים ציבוריים, היא מזהירה מפני שימוש ביכולות אלה לצורך השפעה פסיכולוגית ממוקדת על מצביעים ומפני ההטיות המובנות הקיימות הן במאגרי הנתונים והן באלגוריתמים עצמם.  

3. AI מאפשר מניפולציה פוליטית מדויקת יותר מאי פעם

בהסתמך בין היתר על פרשת Cambridge Analytica, המאמר מתאר כיצד ניתן לנצל מידע אישי כדי לעצב מסרים המעוררים פחד, כעס או הזדהות אצל קבוצות יעד שונות.

לדברי המחברת, הסכנה אינה מסתכמת בפרסום ממוקד, אלא ביצירת מנגנון אוטומטי של השפעה על עמדות פוליטיות, תוך שימוש ב-Deepfakes, חדשות כוזבות והפצת תעמולה מותאמת אישית. היא קוראת להגברת השקיפות האלגוריתמית, סימון תכנים שנוצרו באמצעות AI וחיזוק מנגנוני בדיקת העובדות.  

4. כוחן של ענקיות הטכנולוגיה מציב אתגר דמוקרטי

המאמר מדגיש כי מספר מצומצם של חברות שולט כיום כמעט בכל שרשרת הפיתוח של מודלי AI – החל מתשתיות המחשוב ועד למאגרי הנתונים.

ריכוז הכוח הזה מעניק לחברות השפעה משמעותית על זרימת המידע, השיח הציבורי ואף על אופן פעולתם של משטרים דמוקרטיים. המחברת מציעה לבחון מודלים של ממשל משתף ושל בעלות קהילתית על מערכות AI כדי לצמצם את הריכוזיות.  

5. אלגוריתמים צריכים לסייע לממשל – לא להחליף אותו

המחברת אינה שוללת שימוש באלגוריתמים בקבלת החלטות ציבוריות. להפך, היא סבורה שהם יכולים לעבד מידע מורכב, לנתח חלופות ולסייע למקבלי ההחלטות.

עם זאת, היא מדגישה כי במשטר דמוקרטי הריבונות חייבת להישאר בידי בני האדם ונבחרי הציבור. אלגוריתמים צריכים לשמש כלי תומך החלטה בלבד, ולא גורם מחליף.  

6. לצד הסיכונים, AI יכול גם לחזק את הדמוקרטיה

חלק משמעותי מהמאמר מוקדש דווקא להזדמנויות.

המחברת מציגה שימושים אפשריים כגון:

* סיכום אוטומטי של התייעצויות ציבוריות.

* ניתוח אלפי תגובות של אזרחים.

* סיוע בהפעלת אסיפות אזרחים (Citizens’ Assemblies).

* הנגשת תהליכי קבלת החלטות לקבוצות רחבות יותר.

* תרגום אוטומטי של קמפיינים פוליטיים לשפות רבות.

* צ’אטבוטים פוליטיים המשיבים לשאלות הציבור.

* שיפור התקשורת בין נבחרי הציבור לבוחרים.

לדבריה, שימושים אלה יכולים להגביר את ההשתתפות הציבורית ולחזק את אמון האזרחים במוסדות הדמוקרטיים.  

7. דמוקרטיה דיגיטלית יוצרת גם אתגרי ייצוג חדשים

הרחבת ההשתתפות המקוונת אינה בהכרח פתרון מלא.

המאמר מזהיר מפני הדרת אוכלוסיות בעלות אוריינות דיגיטלית נמוכה, לצד שאלות עקרוניות כמו מי רשאי להשתתף בהתייעצויות ציבוריות, כיצד מאמתים את זהות המשתתפים, וכיצד מונעים השתתפות של גורמים שאין להם זיקה אמיתית לנושא הנדון.

בנוסף, המחברת מדגישה כי התייעצות ציבורית אינה יכולה להחליף אחריות פוליטית. בסופו של דבר, ההחלטה חייבת להישאר בידי נבחרי הציבור.  

8. הדרך קדימה: רגולציה, שקיפות ואוריינות דיגיטלית

בפרק ההמלצות קוראת המחברת לאמץ מדיניות פרואקטיבית הכוללת:

* חינוך לאוריינות AI ודיגיטל.

* רגולציה המבוססת על זכויות אדם ושלטון החוק.

* פיקוח עצמאי על מערכות AI.

* שקיפות והסבריות של אלגוריתמים.

* סימון ברור של תוכן שנוצר באמצעות AI.

* קידום פלורליזם וצמצום הטיות.

* קביעת סטנדרטים בינלאומיים אחידים.

לטענתה, רק שילוב של רגולציה, חינוך ושקיפות יאפשר למצות את יתרונות הבינה המלאכותית מבלי לפגוע בדמוקרטיה.  

סיכום

המסר המרכזי של המאמר אינו טכנולוגי אלא פוליטי. הבינה המלאכותית אינה דוחפת את הדמוקרטיה לכיוון אחד מוגדר; היא יכולה לשמש הן ככלי להעצמת אזרחים ולהרחבת ההשתתפות הציבורית והן כמנגנון למניפולציה, ריכוז כוח ופגיעה בתהליכים דמוקרטיים. השאלה אינה האם להשתמש ב-AI, אלא כיצד לעצב את הכללים, הפיקוח והמוסדות שיבטיחו שהטכנולוגיה תשרת את הדמוקרטיה ולא תחליף אותה.  

קרדיט למאמר

Panagopoulou, Fereniki. Artificial Intelligence and Democracy: Towards Digital Authoritarianism or a Democratic Upgrade? 2025. מאמר אקדמי מאת פרופ’ פרניקי פנאגופולו, מרצה בכירה באוניברסיטת פנטיון (יוון), העוסק בהשפעת הבינה המלאכותית על מוסדות דמוקרטיים, תהליכי בחירות, ממשל דיגיטלי ורגולציה של AI.  

בין השתתפות אזרחית למעקב: כך בינה מלאכותית מעצבת מחדש את הדמוקרטיה

 סקירת ספרות חדשה של אלירזה ספרפור ממפה את כל הזירות שבהן בינה מלאכותית כבר משנה את המשטר הדמוקרטי – ומזהירה שהמאבק המרכזי אינו על הטכנולוגיה עצמה, אלא על הכללים שיגדירו כיצד היא תופעל.

על מה המאמר?

בשנים האחרונות הפכה הבינה המלאכותית מגורם טכנולוגי שולי לכוח המשפיע על מערכות פוליטיות, מוסדות ציבוריים ותהליכי קבלת החלטות. למרות שפורסמו עשרות מחקרים על השפעותיה בתחומים שונים – החל מהפצת מידע ברשתות חברתיות ועד קבלת החלטות בממשל – התמונה הכוללת נותרה מפוצלת. אלירזה ספרפור ביקש להתמודד עם הפער הזה באמצעות סקירת ספרות שיטתית המקיפה עשור של מחקרים, בין השנים 2014–2024.

המחקר בחן 97 מאמרים אקדמיים וניתח כיצד בינה מלאכותית משפיעה על תפקודן של דמוקרטיות. הממצא המרכזי הוא שאין תשובה פשוטה לשאלה האם AI מחזקת או מחלישה דמוקרטיה. מצד אחד, הטכנולוגיה יכולה להרחיב השתתפות אזרחית, לשפר שירותים ציבוריים ולהפוך תהליכי ממשל ליעילים יותר. מצד שני, אותם כלים עצמם עשויים להעצים מנגנוני מעקב, להאיץ הפצת דיסאינפורמציה וליצור הטיות הפוגעות בשוויון פוליטי.

חשיבות המחקר נעוצה בכך שהוא מספק מסגרת מקיפה להבנת האופן שבו AI משפיעה על כל שכבות המערכת הדמוקרטית. במקום להתמקד במקרה בודד או בטכנולוגיה מסוימת, הוא מציג תמונה רחבה של האתגרים וההזדמנויות שניצבים בפני מדינות דמוקרטיות בעידן האלגוריתמים.

הטענות המרכזיות

AI משנה כמעט כל רכיב במערכת הדמוקרטית

אחת התרומות המרכזיות של המחקר היא מיפוי חמישה תחומים שבהם בינה מלאכותית משפיעה על דמוקרטיה: השתתפות ציבורית, קבלת החלטות טכנוקרטית, שקיפות ואחריותיות, תקשורת פוליטית ומדיה, ומנגנוני מעקב.

המשמעות היא ש-AI אינה עוד כלי טכנולוגי נישתי אלא תשתית המשפיעה על האופן שבו אזרחים מקבלים מידע, מתקשרים עם מוסדות המדינה ומשפיעים על מדיניות. למשל, אלגוריתמים יכולים לעזור לממשלות לנתח עמדות ציבוריות בזמן אמת, אך באותה מידה הם יכולים לקבוע אילו מסרים פוליטיים יגיעו לכל אזרח ואילו יוסתרו ממנו.

מנקודת מבט דמוקרטית, מדובר בשינוי משמעותי. בעבר מוסדות כמו פרלמנטים, מפלגות ותקשורת מסורתית שימשו כשומרי סף מרכזיים. כיום חלק מהכוח עובר למערכות אלגוריתמיות הפועלות מאחורי הקלעים ולעיתים ללא פיקוח ציבורי מספק.

היתרונות והסיכונים נובעים מאותם כלים

המחקר מדגיש שהשפעותיה של AI אינן חד-כיווניות. דווקא הכלים שיכולים לחזק דמוקרטיה עלולים גם לפגוע בה.

לדוגמה, מערכות בינה מלאכותית יכולות להנגיש מידע לציבור, לזהות צרכים חברתיים ולהציע שירותים מותאמים אישית לאזרחים. אולם אותן יכולות ניתוח נתונים עשויות לשמש גם למעקב נרחב אחר אזרחים, לפרופיילינג פוליטי או למניפולציה של התנהגות בוחרים.

הדבר בולט במיוחד בתחום התקשורת הפוליטית. מערכות AI יכולות לסייע בזיהוי חדשות כוזבות ובהנגשת מידע אמין, אך במקביל הן מאפשרות יצירת תוכן מזויף בקנה מידה חסר תקדים. התוצאה היא מצב שבו הטכנולוגיה עצמה אינה דמוקרטית או אנטי-דמוקרטית; ההשפעה שלה תלויה באופן שבו מוסדות, חברות וממשלות בוחרים להשתמש בה.

ללא רגולציה, הסיכונים עלולים לגבור על היתרונות

ספרפור טוען כי האתגר המרכזי כיום אינו פיתוח נוסף של הטכנולוגיה אלא פיתוח מסגרות ממשל שיבטיחו שימוש אחראי בה.

המחקר מצביע על הצורך בשקיפות אלגוריתמית, מנגנוני אחריות משפטית והגנה על זכויות יסוד. כאשר החלטות ציבוריות מתקבלות באמצעות מערכות אוטומטיות, הציבור חייב לדעת כיצד הן פועלות, מי אחראי להן וכיצד ניתן לערער על החלטותיהן.

בהיעדר מנגנונים כאלה, עלולה להיווצר שחיקה באמון הציבור במוסדות המדינה. אזרחים עלולים למצוא עצמם כפופים להחלטות אוטומטיות שאינן מובנות להם ואינן ניתנות לביקורת אפקטיבית. מצב כזה עלול לערער עקרונות יסוד של דמוקרטיה, ובראשם אחריותיות שלטונית וזכות הציבור לפיקוח על מוקדי הכוח.

למה זה חשוב?

המחקר מגיע בתקופה שבה ממשלות ברחבי העולם משלבות יותר ויותר מערכות בינה מלאכותית בניהול שירותים ציבוריים, אכיפת חוק, ניתוח מדיניות ותקשורת עם אזרחים. השאלה כבר אינה האם AI תשפיע על הדמוקרטיה, אלא כיצד.

הממצא החשוב ביותר הוא שהדיון אינו טכנולוגי בלבד אלא פוליטי ומוסדי. החלטות על שקיפות אלגוריתמית, פרטיות, רגולציה ואחריותיות יקבעו האם בינה מלאכותית תחזק את היכולת של אזרחים להשתתף בתהליכים דמוקרטיים או דווקא תרחיב את כוחם של גורמים ממשלתיים ותאגידיים. עבור דמוקרטיות מודרניות, מדובר באחת הסוגיות המרכזיות של העשור הקרוב: כיצד לאמץ חדשנות טכנולוגית מבלי לוותר על הערכים והאיזונים שעליהם נשען המשטר הדמוקרטי.

Safarpour, A. (2026). Artificial Intelligence and Democracy: A Systematic Literature Review of Impacts, Opportunities, and Challenges. Systematic Review.

כשהאלגוריתם מחליף את הפרלמנט: האם הבינה המלאכותית משנה את מבנה השלטון?

מחקרו של ו’ ניזוב טוען כי בינה מלאכותית אינה רק כלי לניהול ציבורי יעיל יותר, אלא כוח שעשוי לשנות את יסודות הדמוקרטיה הליברלית עצמה. במקום הפרדת רשויות וייצוג פוליטי, עלול להתפתח מודל חדש של שלטון המבוסס על מומחיות אלגוריתמית.

על מה המאמר?

המאמר של ו’ ניזוב עוסק בשאלה רחבה במיוחד: כיצד חדירת הבינה המלאכותית למערכות הממשל תשפיע על מבנה הכוח הפוליטי בטווח הארוך. במקום להתמקד ביישומים נקודתיים של AI במגזר הציבורי, המחבר בוחן את ההשלכות החוקתיות והמוסדיות של המעבר לקבלת החלטות המבוססת על אלגוריתמים. לטענתו, השימוש הגובר במערכות בינה מלאכותית אינו מסתכם בשיפור יעילות בירוקרטית, אלא מערער על עקרונות יסוד של הדמוקרטיה הליברלית – ובהם הפרדת רשויות, אחריותיות (accountability), ריבונות פרלמנטרית וייצוג פוליטי.

לפי ניזוב, ככל שממשלות נשענות יותר על מערכות חישוביות לקבלת החלטות, כך מוקדי הכוח נעים מגופים נבחרים אל מומחים טכנולוגיים, מפתחי מערכות וגורמים המחזיקים בידע ובגישה לנתונים. תהליך זה מוביל להופעתה של צורת שלטון חדשה שהוא מכנה “אלגורוקרטיה” (Algocracy) – משטר שבו סמכות פוליטית נשענת יותר על אלגוריתמים ופחות על מנגנונים דמוקרטיים מסורתיים. המאמר אינו מציג תחזית חד-משמעית, אך מזהיר מפני משבר לגיטימציה עתידי ומעלה את הצורך בגיבוש מודלים חדשים של פיקוח, שקיפות ואחריותיות בעידן הבינה המלאכותית.

---

הטענות המרכזיות

טענה 1: הבינה המלאכותית מערערת את עקרון הפרדת הרשויות

אחת הטענות המרכזיות של ניזוב היא שהמודל החוקתי הקלאסי של הפרדת רשויות נבנה בעולם שבו בני אדם ומוסדות פוליטיים הם מקבלי ההחלטות המרכזיים. כאשר מערכות AI מתחילות להשתלב בקבלת החלטות ממשלתית, גבולות הסמכות בין הרשות המבצעת, המחוקקת והשופטת מיטשטשים.

לדברי המחבר, מערכות אלגוריתמיות מסוגלות לאסוף מידע, לנתח אותו, להציע מדיניות ואף לבצע פעולות אוטומטיות בקצב ובקנה מידה שאינם אפשריים עבור מוסדות אנושיים. התוצאה היא ריכוז של יכולות שבעבר חולקו בין רשויות שונות. במצב כזה, מנגנוני האיזון והבלמים שעליהם נשענות דמוקרטיות מודרניות עלולים להיחלש.

מנקודת מבט דמוקרטית, מדובר באתגר משמעותי. אם ההחלטות מתקבלות באמצעות מערכות טכנולוגיות מורכבות שקשה להבין או לבקר, יכולת הפיקוח של הציבור ושל נבחריו עלולה להצטמצם באופן ניכר.

טענה 2: “אלגורוקרטיה” מחליפה בהדרגה את הדמוקרטיה הייצוגית

ניזוב מציע את המושג “אלגורוקרטיה” כדי לתאר משטר שבו סמכות פוליטית נשענת על אלגוריתמים ועל מומחים המפעילים אותם. הוא משווה מגמה זו לרעיון ה”אפיסטוקרטיה” – שלטון המבוסס על ידע ומומחיות – אך טוען שבמקרה של AI מדובר במעבר עמוק עוד יותר.

במסגרת זו, הלגיטימציה של השלטון כבר אינה נובעת בעיקר מבחירות, ייצוג ציבורי או דיון פוליטי, אלא מיכולת המערכת לייצר החלטות הנתפסות כיעילות, רציונליות ומבוססות נתונים. מבחינה טכנולוגית, מדובר במעבר מהיגיון פוליטי להיגיון חישובי.

הסכנה, לפי המחבר, היא שדיון ציבורי, מחלוקת פוליטית ופשרות בין קבוצות שונות באוכלוסייה יוחלפו בתפיסה שלפיה קיימת תשובה “אופטימלית” אחת שאותה האלגוריתם מסוגל לזהות. מצב כזה עשוי לצמצם את המרחב הדמוקרטי ולהפוך שאלות ערכיות לשאלות טכניות בלבד.

טענה 3: הפרלמנטים עלולים לאבד את מרכזיותם

לטענת ניזוב, מוסדות חקיקה עלולים להיות בין הנפגעים המרכזיים של המעבר לממשל מבוסס AI. היסטורית, פרלמנטים שימשו זירה לדיון ציבורי, לפיקוח על הממשלה ולהבטחת אחריותיות של מקבלי ההחלטות.

אולם כאשר מערכות מורכבות של ניתוח נתונים ואלגוריתמים מתחילות למלא חלק מתפקידי קבלת ההחלטות, מוקד האחריות עובר בהדרגה מגופים פוליטיים נבחרים לגורמים טכנולוגיים. במצב כזה, גם אם הפרלמנט ממשיך להתקיים באופן פורמלי, יכולתו להשפיע בפועל על המדיניות עלולה להיחלש.

המחבר מתאר תהליך שבו הפיקוח הדמוקרטי מוחלף בפיקוח טכני, המתבצע בידי מומחים ולא בידי נציגי ציבור. מבחינת אזרחים, משמעות הדבר היא הגדלת המרחק בין מקבלי ההחלטות לבין הציבור שאותו הם אמורים לשרת.

טענה 4: אין דבר כזה בינה מלאכותית “ניטרלית”

בניגוד לטענה הרווחת שלפיה AI הוא כלי טכנולוגי אובייקטיבי, ניזוב מדגיש כי כל מערכת בינה מלאכותית משקפת ערכים, הנחות ויעדים פוליטיים. הוא מצביע על הבדלים בין גישות שונות בעולם, ובהן הגישה הסינית המבוססת על פיקוח חברתי רחב יותר לבין הגישה האירופית המדגישה זכויות אדם ופיקוח רגולטורי.

לכן, השאלה אינה רק האם להשתמש בבינה מלאכותית, אלא איזה סוג של בינה מלאכותית לאמץ ואילו ערכים היא תשרת. הבחירות הטכנולוגיות הופכות בהכרח גם לבחירות פוליטיות.

הטענה הזו חשובה במיוחד לדמוקרטיות, משום שהיא מזכירה שהחלטות לגבי תכנון אלגוריתמים, איסוף נתונים או מנגנוני פיקוח אינן ניטרליות. הן מעצבות בפועל את יחסי הכוח בין המדינה לאזרחים.

טענה 5: מבנה הכוח העתידי יתבסס על תחומי ידע ולא על רשויות

אחת התחזיות השאפתניות ביותר במאמר היא שהחלוקה המסורתית בין רשות מחוקקת, מבצעת ושופטת עשויה לפנות מקום למודל חדש. במקום חלוקה פונקציונלית של סמכויות, ניזוב צופה חלוקה המבוססת על תחומי מומחיות וידע.

במודל כזה, מוקדי הכוח יאורגנו סביב תחומים רגולטוריים – למשל בריאות, ביטחון, אנרגיה או תחבורה – כאשר בכל תחום יפעלו מערכות מומחים ואלגוריתמים בעלי ידע ייעודי. הסמכות הפוליטית תיגזר מהיכולת להבין ולנהל מערכות מורכבות, ולא מהשתייכות לרשות שלטונית מסוימת.

מדובר בחזון ספקולטיבי, אך הוא מעלה שאלה חשובה: האם מוסדות שנבנו במאה ה-18 וה-19 מסוגלים להתמודד עם מציאות שבה הידע הטכנולוגי הופך למקור הכוח המרכזי?

---

למה זה חשוב?

המאמר של ניזוב משתלב בדיון רחב ההולך ומתרחב סביב היחסים בין בינה מלאכותית לדמוקרטיה. בעוד שחלק מהמחקרים מתמקדים בהטיות אלגוריתמיות, פרטיות או דיסאינפורמציה, ניזוב מפנה את תשומת הלב לשאלה עמוקה יותר: האם עצם השימוש בבינה מלאכותית בממשל משנה את מבנה המשטר.

גם אם התחזיות במאמר אינן מתממשות במלואן, הוא מצביע על מגמה שכבר ניכרת כיום: קבלת החלטות ציבורית נשענת יותר ויותר על מערכות נתונים, מודלים חישוביים ומומחים טכנולוגיים. עבור דמוקרטיות, המשמעות היא שהוויכוח המרכזי אינו רק כיצד להסדיר את הבינה המלאכותית, אלא כיצד לשמר שקיפות, אחריותיות וייצוג פוליטי כאשר חלק גדל והולך מהסמכות עובר למערכות אלגוריתמיות.

במילים אחרות, השאלה אינה האם AI ישפיע על הדמוקרטיה – אלא איזה סוג של דמוקרטיה יוכל להתקיים בעידן שבו אלגוריתמים הופכים לשחקנים מרכזיים במנגנוני השלטון.

---

הפניה למאמר המקורי

Nizov, V. (2025). The Artificial Intelligence Influence on Structure of Power: Long-Term Transformation. Academic publication.

כשהאלגוריתם מצביע: האם הבינה המלאכותית הופכת לאיום הגדול ביותר על הבחירות הדמוקרטיות?

 

מחקר חדש טוען כי הבעיה כבר אינה רק פייק ניוז או דיפ-פייקים. ריכוז הכוח בידי חברות טכנולוגיה ומיליארדרים המחזיקים בפלטפורמות ובמערכות AI עלול לשנות את מאזן הכוחות בין אזרחים, ממשלות ובחירות חופשיות

האם הבינה המלאכותית מחזקת את הדמוקרטיה או דווקא מאיצה את שחיקתה? זו השאלה העומדת במרכז מאמרה של החוקרת דניצה פינק-הפנר (Danica Fink-Hafner), שפורסם בשנת 2025 תחת הכותרת “Alternatives to Liberal Democracy and the Role of AI: The Case of Elections”.

הטענה המרכזית של פינק-הפנר חדה וברורה: למרות הפוטנציאל של בינה מלאכותית לשפר תהליכים דמוקרטיים, בפועל השימוש שנעשה בה עד כה נוטה בעיקר לכיוון ההפוך. במקום לחזק בחירות חופשיות והוגנות, כלי AI משמשים יותר ויותר לפגיעה בהן.

שלושה מודלים מתחרים על עתיד השלטון

לדברי פינק-הפנר, הדמוקרטיה הליברלית ניצבת כיום מול שני אתגרים אידיאולוגיים מרכזיים.

הראשון הוא דמוקרטיה לא-ליברלית (Illiberal Democracy) — משטרים המקיימים בחירות באופן פורמלי אך מחלישים בהדרגה את מנגנוני האיזון והבלימה, את חופש הביטוי, את התקשורת החופשית ואת עצמאות מוסדות המדינה.

האתגר השני הוא זרם המכונה Dark Enlightenment, תפיסה רדיקלית יותר המבקשת להחליף את הדמוקרטיה הליברלית במבני שלטון היררכיים הנשלטים בידי אליטות טכנולוגיות וכלכליות. לפי המחברת, חלק מהתומכים הבולטים ברעיונות אלה מגיעים מעולם ההייטק והטכנולוגיה.

איך AI משפיעה על בחירות?

המאמר מציג שורה של מנגנונים שבאמצעותם בינה מלאכותית יכולה לערער את תקינות הבחירות.

לפני יום הבחירות ניתן להשתמש במערכות AI ליצירת קמפיינים ממוקדים במיוחד, להפצת דיסאינפורמציה בקנה מידה עצום וליצירת דיפ-פייקים משכנעים של מועמדים ופוליטיקאים.

במהלך מערכת הבחירות עצמה, אלגוריתמים יכולים להשפיע על סדר היום הציבורי, לקדם תכנים מסוימים על פני אחרים ולשנות את חשיפת המצביעים למידע פוליטי.

גם לאחר יום הבחירות עלולה הטכנולוגיה לשמש להפצת טענות כוזבות על זיופים, לערעור אמון הציבור בתוצאות ולהעמקת הקיטוב הפוליטי.

לטענת פינק-הפנר, הסכנה אינה נובעת רק מהטכנולוגיה עצמה אלא מהיכולת להפעיל אותה במהירות, בהיקף ובעלות נמוכה שלא היו אפשריים בעבר.

כוח פוליטי חדש: בעלי פלטפורמות ה-AI

אחד החלקים הבולטים במאמר עוסק בריכוז הכוח בידי חברות הטכנולוגיה הגדולות.

המחברת מצביעה על כך שבעלי פלטפורמות דיגיטליות ומערכות AI מחזיקים כיום ביכולת חסרת תקדים להשפיע על זרימת מידע פוליטי. כאשר אותם גורמים גם מחזיקים בעמדות פוליטיות ברורות או תומכים בתנועות אידיאולוגיות מסוימות, נוצר מצב שבו השפעה פרטית עשויה להתחרות בכוחן של מדינות ומערכות בחירות.

לטענתה, מדובר באתגר חדש יחסית, משום שבעבר גופי תקשורת היו כפופים במידה רבה יותר לרגולציה לאומית, בעוד שפלטפורמות טכנולוגיות פועלות ברמה גלובלית.

הרגולציה מפגרת מאחור

המאמר מצביע גם על פער הולך וגדל בין קצב התפתחות הבינה המלאכותית לבין יכולתן של ממשלות לפקח עליה.

לדברי המחברת, חלק מההסדרים הוולונטריים שנועדו להגן על טוהר הבחירות נחלשו או בוטלו בשנים האחרונות, בעוד שהחקיקה הקיימת עדיין מתקשה להתמודד עם תופעות כמו דיפ-פייקים פוליטיים, קמפיינים אוטומטיים והפצת תוכן מניפולטיבי באמצעות מערכות AI.

למה זה חשוב?

המאמר של פינק-הפנר אינו טוען שבינה מלאכותית בהכרח תפיל דמוקרטיות. הוא כן מציג אזהרה: אם מוסדות דמוקרטיים לא יסתגלו במהירות למציאות החדשה, הטכנולוגיה עלולה להפוך למכפיל כוח עבור גורמים המבקשים להחליש את הבחירות החופשיות ואת אמון הציבור בתהליך הדמוקרטי.

במילים אחרות, השאלה אינה האם AI תשפיע על הבחירות. השאלה היא מי ישלוט בכלים הללו, ובאיזה מנגנוני פיקוח.

---

פרטי המאמר

Danica Fink-Hafner (2025)

Alternatives to Liberal Democracy and the Role of AI: The Case of Elections

Journal of Comparative Politics, Vol. 18, No. 1

לקריאה נוספת

• Danica Fink-Hafner
• המאמר המלא: https://comparativepolitics.org/journal/alternatives-to-liberal-democracy-and-the-role-of-ai-the-case-of-elections

ציטוט מומלץ

Fink-Hafner, D. (2025). Alternatives to Liberal Democracy and the Role of AI: The Case of Elections. Journal of Comparative Politics, 18(1).